מאז 2010 אני נוהג באותה מכונית – יונדאי i20, שהשווי שלה עומד על בערך 25 אלף ש”ח. על רכבים חשמליים אנו כותבים לא מעט באתר, אבל לנהוג באחד לא ממש יצא לי (הוציא נסיעה קצרצרה באירוע השקה של Ora Funky Cat), אז כשהגיעה ההזדמנות לנסוע על האיוניק 6 החדשה, גם היא מבית יונדאי, ניצלתי אותה.
בסקירה הבאה אני הולך להתמקד בצד החוויתי של רכב חשמלי ובעיקר בשינויים שעשו חברות הרכב עבור רכבים מסוג זה, בדגש על הצד הטכנולוגי, מולטימדיה וכדומה. לא תמצאו כאן את חוות דעתי לגבי ביצועי הרכב, כמה מהר הוא מגיע בפועל מ-0 ל-100 קמ”ש את קצב ריקון הסוללה המדויק, לכך קיימות מגוון סקירות מקצועיות של אתרי רכב שאשמח להמליץ לכם עליהן.
לפני שנתחיל, הנה כמה תמונות של הרכב האישי שלי (יונדאי i20, שנת 2010):
מפרט טכני – יונדאי איוניק 6
- מקדם גרר (התנגדות אוויר): 0.21
- טווח נסיעה: עד 614 ק”מ (בהתאם לתצורת הרכב)
- תא מטען קדמי: עד 45 ליטר
- תא מטען אחורי: 401 ליטר
- מערכות בטיחות: ISLA (ר”ת Intelligent Speed Limit Assist), טכנולוגיית נהיגה אוטונומית בדרגה 2 המזהה תמרורי מהירות ומגבילה את מהירות הרכב בהתאם להם.
- מערכת מולטימדיה: זוג מסכי 12.3 אינץ’, טעינת 15W אלחוטית לטעינת מכשירי סלולר ושקע חשמלי 220V בתא הנוסעים בטכנולוגיית V2L (ר”ת Vehicle-to-Load), המאפשר להפעיל ולהטעין מוצרים חשמליים ואף להטעין כלי רכב חשמליים אחרים (באמצעות רכיב נפרד).
- טעינה: תמיכה בטעינה במתח גבוהה במיוחד של 800V, עם אפשרות לטעינה גם במתח 400V סטנדרטי כולל טעינת DC350 אולטרה מהירה המאפשרת להטעין את סוללת הרכב מ-10% ל-80% בתוך 18 דקות בלבד או לקבל טווח נסיעה של עד 100 ק”מ בתוך 5 דקות בלבד.
מפרט טכני לפי גימור:
- גימור Premium – מגיע עם הנעה אחורית ומנוע 151 כ”ס המסוגל להאיץ את הרכב מ-0 ל-100 קמ”ש ב-8.8 שניות, עם מהירות מירבית של 185 קמ”ש וטווח נסיעה של עד 429 ק”מ באמצעות סוללת 53kW/h.
- גימור Prestige, Limited 2X4 ו-Luxury 2X4 – מגיע עם הנעה אחורית ומנוע 228 כ”ס המסוגל להאיץ את הרכב מ-0 ל-100 קמ”ש ב-7.4 שניות, עם מהירות מירבית של 185 קמ”ש וטווח נסיעה של עד 614 ק”מ באמצעות סוללת 77.4kW/h.
- גימור Limited 4X4 ו-Luxury 4X4 – מגיע עם הנעה כפולה ומנוע 325 כ”ס המסוגל להאיץ את הרכב מ-0 ל-100 קמ”ש ב-5.1 שניות, עם מהירות מירבית של 185 קמ”ש וטווח נסיעה של עד 583 ק”מ באמצעות סוללת 77.4kW/h.
למידע נוסף – אתר יונדאי
עיצוב חיצוני
אני עוד זוכר שחלק מההחלטה כשקניתי את היונדאי i20 שלי נגעה לצד העיצוב, אבל במקרה שלי דווקא הלכתי על רכב שהיה פחות מסוגנן, לא ממש ספורטיבי במראה שלו מול רכבים אחרים שבחנתי לפני הקניה, ואולי החלק היחיד בצד העיצוב שלו שכן תפס לי קצת את העין היה הצבע הכחול שלו, שקצת שבר עבורי את השגרה.
את עיקר ההחלטה שלי ביססתי דווקא על הנוחות של הרכב עבורי. שכרתי מספר רכבים שונים לפני שהחלטתי לקנות אחד והסידור של ה-i20 פשוט עבד עבורי.
עם האיוניק 6 העיצוב זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. כבר ממבט ראשון (או יותר מבט שני, כי מסיבת העיתונאים שערכה החברה להצגת הרכב בישראל קדמה להגעתו לחניה הביתית שלי לתקופת הבדיקה בפועל), קשה היה לפספס את העיצוב החללי שלו, כזה שמרגיש שאינו שייך לנוף הישראלי ובאופן מובן גם קיבל התייחסות מצד נהגים רבים סביבי, ששאלו שאלות ללא הרף בזמן עצירה ברמזורים.
האיוניק 6 הוא רכב משפחתי, כזה שאפשר להגדיר אותו במידה מסוימת כמקביל של הטסלה מודל 3 שנמכר בישראל גם כן, אבל הוא נראה יותר כמו רכב ספורטיבי, עם גימורים עגלגלים, בעיקר בחלקו האחורי, שגם נחתך על ידי קימור גדול במיוחד ומקושט באמצעות ספוילר גדול המכוסה לחלוטין בנורות קטנות שמציגות תוספת תאורה מרשימה.
פנסי התאורה האלה מעוצבים בתצורה של פיקסלים, ואת עיצוב הפיקסלים יונדאי לא החלה עם האיוניק 6, אבל אין ספק שהוא הרכב החשמלי המפוקסל ביותר שלה. הפיקסלים מיוצגים בעיקר באורות המקיפים את הרכב כולו, אבל ניתן למצוא אותם גם במקומות נוספים, כמו למשל בסימון פיקסלים על גבי כיסוי הטעינה החיצוני, שמסמן לנו היכן לפתוח אותו, ואת תאורת הפיקסלים ניתן למצוא גם על גבי מראות הצד.
הידיות בדלתות של הרכב מעוצבות באופן הדומה לזה שניתן לראות ברכבים חשמליים נוספים כיום, כמו טסלה. הן טבועות בתוך הדלת ולא בולטות החוצה ונפתחות כאשר נפתח את הנעילה של הרכב, לגישה נוחה יותר.
עיצוב פנימי ונוחות
החלק הפנימי הוא זה שתפס עבורי את תשומת הלב יותר מכל דבר אחר. האיוניק 6, כמו גם רכבים חשמליים רבים נוספים שהספקתי לראות, שמים דגש גדול מאוד על הצד הטכנולוגי והם שונים מאוד ממה שהורגלנו לו ברכבים שבהם נהגנו במשך עשרות שנים (לפחות במקרה שלי).
הרכב מאובזר בתאורת פיקסלים גם בחלקו הקדמי, בין אם על הדאשבורד או ההגה, כשמלבד זאת ניתן להבחין במסכי הענק המעטרים את חלקו הקדמי (ומסך HUD שזמין עם מידע נוסף לנהג בלבד) והופכים את ניהול המדיה והמעקב אחר הנסיעה למאוד נוחים, על כך ארחיב בחלק הנוגע למולטימדיה.
המושבים הם משהו שהייתי חלוק לגביו. כדי לבדוק את הנוחות בחנתי בעצמי את כל המושבים וגם “אירחתי” ברכב מגוון אורחים, בגבהים שונים (בין 160-180 ס”מ בגובהם) כדי לנסות ולהבין את נקודת המבט של כל אחד מהם, אבל אתחיל משלי (175 ס”מ).
מושב הנהג מאוד מרווח והזכיר לי את כורסאות הטלוויזיה הענקיות, רחוק מאוד מהמושב ביונדאי i20 שלי. הוא מאוד נוח לישיבה כששסתם יושבים ברכב וגם מאפשר מגוון רחב של תזוזות כדי להתאים אותו לכל מי שישב בו, אבל בזמן נסיעה מצאתי את עצמי שוב ושוב זז הרבה , מה שהעיק על הנהיגה השוטפת בכל הזמן בו נסעתי ברכב ולא הצלחתי למצוא את הסידור המושלם עבורי.
גג הרכב גבוה מספיק גם מלפני וגם מאחור כדי שגם אנשים גבוהים יותר הצליחו לשבת בו בנוחות מבלי להיתקל בתקרה, אך המרווח בין הראש לתקרה הרגיש עבורי ועבור מעט גבוהים ממני כקטן מאוד. מצאתי את עצמי מנמיך את גובה הכסא שלי בגלל זה.
במושב האחורי מצאתי די והותר מקום לרגליים מצד אחד, אך מן הצד השני הרצפה הרגישה מעט גבוהה, כך שהרגליים מקופלות מעט יותר מידי לטעמי.
ההגה היה עבורי שינוי גדול. לא ההגה הקשה יותר אליו התרגלתי אחרי יותר מעשור עם ה-i20 שלי, אלא הגה שהרגיש לי יותר כמו חמאה בתזוזה שלו. על ההגה ישנם לא מעט כפתורים, מה שעשוי להבהיל תחילה, אך השליטה באמצעותם במדיה ובהגדרות נסיעה שונות די פשוטה להבנה ברגע שפשוט מתחילים להתנסות.
מצאתי מהר מאוד מה כל כפתור עושה ונוספת לכך גם תאורת הפיקסלים (שוב!), שמאותתת על שינויים שמבוצעים בהגדרות הנהיגה, כמו מעבר בין מצב ECO למצב ספורט, למשל, שידליק את נורות ההגה בצבע ירוק או אדום, בהתאמה.
הבדל גדול בהשוואה לרוב הרכבים אותם ראיתי בעבר נמצא בפקדי השליטה בחלונות החשמליים ברכב ובכפתורי הנעילה שלו, כשכל אלה נמצאים במרחב שבין הנהג לנוסע ולא על הדלתות. זה מעט מבלבל בהתחלה, אך ניתן להתרגל לזה, אם כי הייתי מעדיף לשמור את השטח הזה לאחסון נוסף, למרות שישנו מקום אחסון נרחב באיוניק 6.
אפשר למצוא שני מקומות לאחסון כוסות\בקבוקים, ויש גם משטח טעינה אלחוטי אותו יונדאי ציידה במשטח מעט מחוספס על מנת לשמור על הטלפון כדי שלא יזוז ממקומו בזמן הנסיעה.
ישנו גם תא נסתר נוסף וגדול במיוחד בין הנהג לנוסע הממוקם מתחת לפקדי השליטה בחלונות ואחד נוסף הנפתח ומאפשר גם גישה לחיבורי USB-C באם תזדדקו לכאלה עבור טעינה.
בצד השמאלי של הנהג, במקום מעט נמוך יותר, ניתן למצוא את פקדי הויסות של מראות הצד, ובגג הרכב בצידו הפנימי ניתן למצוא גם כפתורי שליטה בגג השמש הנפתח, התאורה ועוד.
לבסוף ישנו תא המטען, זה בעיקר עמוק מאוד, מה שאיפשר לי לאחסן די בקלות מגוון חצובות בו לשליפה מהירה בעת הצורך, זאת לצד תיקים די גדולים. עושה רושם שיש בו לא מעט מקום, מה שאהבתי מאוד, ואם רוצים עוד קצת, יש גם תא נסתר מתחת בו אפשר לאחסן כמה דברים נוספים ותא קטנטן הנחבא מתחת למכסה המנוע.
כשמתחילים בנסיעה ישנם כמה עוד כמה צדדים לנוחות. מערכת המיזוג למשל מאפשרת שליטה מצוינת על איזורים שונים ברכב, כך שהנהג והנוסע יכולים לבחור בנפרד איך למזג את הצד שלהם ברכב.
אבל עבורי החוויה הזכורה ביותר הייתה דווקא יכולת החימום או הקירור של המושב. ברכב שלי לא קיימות האפשרויות הללו, כשלטעמי נחוצה בחום הישראלי בעיקר יכולת קירור המושב. היא מבוצעת בצורה שלא מפריעה בנסיעה, אבל בהחלט אפשר לקרר יותר אם אתם זקוקים לזה.
החיסרון היחיד שמצאתי במערכת זו היא בצורת ההפעלה שלה, כשבעוד שקיים כפתור ייעודי לכך על גבי הקונסולה הקדמית ששולטת במיזוג הרכב, לחיצה עליו פותחת תפריט הגדרות נוסף על המסך הגדול שמעליה, זו דורשת מכם להגדיר את הטמפרטורה והגדרות נוספות הנוגעות לעניין.
חווית הנסיעה
נסיעה ברכב חשמלי היא כמובן שונה מזו שנקבל ברכב רגיל, ומרגישים זאת היטב כבר בשימוש הראשון בדוושת ההאצה. הרכב מסוגל לקבל את עוצמתו המלאה כבר מהרגע הראשון, כך שאין צורך במעבר בין הילוכים, כך שהוא יטוס לכם אם לא תסחטו את הדוושה בסבלנות הנחוצה.
הנסיעה עצמה הייתה מאוד חלקה ובכמה הנסיעות הראשונות שלי ברכב נהניתי מהשקט שלו לעומת היונדאי i20 שלי. ברעשי רוח כמעט שלא הבחנתי וכך גם ברעשי הרכבים סביבי, אך חשוב לי לציין כי לא מדובר ברכב השקט ביותר בו הייתי וככל שנסעתי בו יותר, מצאתי שאני כבר מתרגל ושם דגש פחות על ההבדלים מול הרכב הוותיק שלי, מה שאיפשר לי לשמוע את רחשי הכביש בעיקר, ופחות את הרעשים של רכבים אחרים סביבי.
מבחינת נוחות הנסיעה, כפי שכבר הזכרתי, כאן מצאתי את עצמי פחות. המושב המאוד מרווח דווקא הפריע לי וזזתי הרבה בכסא, מה שהוביל לכאבים קלים ברגליים בסוף כל נסיעה וגרם לי לתהות איך זה אפשרי ליצור מושב כה נוח מצד אחד וכזה שלא הצלחתי להתאים לעצמי מן הצד השני.
ההאטה של הרכב גם היא מגיבה במהירות, כך שניתן להתחמק מסכנות בכביש בעזרת הצורך, אבל מצאתי שהבלימה מעט קשוחה מידי עבורי בנסיעה איטית, בין אם בעיר או בפקקים.
מה שהטריד אותי יותר מכל בנסיעה השוטפת ברכב היה מערכות בלימת הזעזועים, אלו לא סיפקו הגנה טובה כלל והרגשתי כל פס האטה, כל פגם קטן בכביש.
אל הנסיעה השוטפת מצטרפות גם כמה מערכות בטיחות שניתן למצוא כיום ביותר ויותר רכבים חשמליים. הבחנתי בה בנסיעת המבחן שלי ב”פאנקי קאט” אותה הזכרתי בראש הכתבה, וכאן זכיתי לנצל אותה הרבה יותר. בתזוזה בין נתיבים הרכב מסוגל להבחין בשינוי ולהתאים אתכם למסלול שלכם.
אם אתם לא מאותתים לפני מעבר נתיב או אם אתם סוטים מהנתיב שלכם, הרכב מיד מתקן ולא בצורה שהבהילה או הפריעה לי בנהיגה, פשוט מעין הקשחה קלה של ההגה שמאותתת לנו שמשהו לא בסדר וצריך לתקן. זה משהו קטן, אבל המשמעות הבטיחותית שלו עבורי הייתה מאוד משמעותית.
אפשרות נוספת לשינוי דרך הנסיעה מגיעה דרך כפתור הממוקם לצד ההגה ומאפשר לנוע בין מצב נסיעה שונים. ניתן לבחור בנסיעה רגילה או חסכונית וגם בנסיעה ספורטיבית, שהוסיף עוד קצת כוח שהצלחתי להרגיש בזמן הנסיעה.
מערכות ומולטימדיה
מערכת השליטה באפשרויות השונות והרבות הזמינות ברכב נבנתה אל תוך שני מסכים עיקריים, האחד מופיע מול הנהג ומספק בעיקר מידע על הנסיעה, כולל תצוגת HUD המוקרנת על גבי השמשה הקדמית, והשני על הדאשבורד שבין הנוסע לנהג, שם ניתן למצוא שליטה על הגדרות שונות של הרכב, מערכת המולטימדיה ועוד.
התגובתיות של המערכת טובה מאוד וקרובה לזו שנקבל על מסך הטלפון שלנו. ניתן למצוא על גבי מסך השליטה המרכזי מגוון רכב מאוד של הגדרות, מה שעשוי להבהיל בהתחלה, אבל לשמחתי להבין מה כל פונקציה עושה לא היה קשה, פשוט דרש זמן כדי לעבור על כל הפונקציות הזמינות.
ההמלצה שלי – קחו חצי שעה, אפילו שעה, שבו ונסו את האפשרויות השונות (אין כפתור שמצאתי להשמדה עצמית של הרכב) – זה שווה את זה אחר כך שתרצו להפעיל משהו במהירות, בעיקר כי לכל הגדרה יש גם די הרבה תת הגדרות. הכל היה מאוד ברור לטעמי, כך שהזמן שלוקח לעבור על הכל הוא החיסרון היחיד מבחינתי.
הדבר הראשון שהמערכת הפעילה עבורי היה החיבור של האייפון ל-CarPlay. זה מבוצע באמצעות חיבור כבל מהאייפון לרכב ולאחר מכן היה זיהוי אוטומטי שאיפשר לי להפעיל מוזיקה ועוד מהטלפון.
מעבר לכך ישנה כמוץ אדירה של אפשרויות, הנה כמה מהן:
- הפעלת מערכות סיוע לנהג – התראות מפני סטיה ממסלול, מעבר של המהירות המותרת, הגדרות של המהירות המותרת, אזהרות מפני קרבת רכבים סביבכם בזמן נהיגה ועוד.
- התרעות בטיחות – בחירת אפשרויות מצלמות לצפיה בזמן חניה ועוד.
- מצבי נסיעה – אפשרות בחירה בין מצבי נסיעה שונים כמו ספורט או ECO, שליטה בכוח או בחיסכון בזמן נסיעה, רגישות הגה והאצה ועוד.
- בחירת פקדי HUD (להצגה על השמשה הקדמית) – שליטה במחוונים שיוצגו, במיקום שלהם על השמשה ועוד.
- שליטה במערכת בקרת האוויר – החל מהמזגן, דרך חימום או קירור המושבים ועד פיזור אדים מהשמשות.
- שליטה בדלתות – ניתן להגדיר הגדרות שונות לגבי פתיחת דלתות, תא מטען ושליטה בחלונות.
- מנגנון הפחתת מהירות – ניתן לשלוט כיצד הרכב יאט באופן אוטומטי ברגע שלא לוחצים על דוושת ההאצה – האם במהירות או בקצב איטי יותר.
- שליטה במערכת השמע – ניתן למקם את השמע באיזורים שונים ברכב לפי בחירה (אם רוצים שמאחור יהיה שקט ומקדימה מוסיקה, זו אפשרות), ישנו גם אקוולייזר מובנה ואפשרות להפעלת קולות אווירה כמו ים, אח, יום גשום ועוד.
על גבי המסך מעל הגה הנהג ישנן אפשרויות הקשורות יותר לנהיגה עצמה, ניתן למצוא בה נתונים כמו:
- מהירות
- חיי הסוללה \ הערכת טווח הנסיעה שנותר
- סיכום נסיעה נוכחית
- תצוגת לחץ האוויר בכל 4 הצמיגים
הכי קל לחנות ככה
למערכות הרכב מצטרפת גם מערכת הסיוע בחניה, זו נעזרת במצלמות ההיקפיות של הרכב כדי לעזור לנו לחנות במהירות ובקלות.
מודה, אחרי +20 שנים של חניה באמצעות המראות והעיניים שלי בלבד, לסמוך על חניה המבוצעת באמצעות צפיה במסך המציג את הזוויות השונות של הרכב באמצעות מצלמות וחיישנים שונים לא היה פשוט, אבל זה עובד.
ניתן להביט לכל מקום סביב הרכב ב-360 מעלות כדי לראות בדיוק היכן אתם ממוקמים, עם מנגנונים שמזהירים אתכם מפני התנגשות במכשולים והכוונות בדיוק לכיוון ולכמות בה תצטרכו לסובב את ההגה. מעבר לכך, ישנה גם אפשרות להצגת הדמיה של הרכב ממבט עילי ב-360 מעלות, כך שתוכלו לחנות את הרכב כאילו אתם מסתכלים עליו מבחוץ גם בלי שמישהו יצא ממנו ויכוון אתכם.
השורה התחתונה: מה חשבנו על היונדאי איוניק 6?
אין הרבה מה להשוות בין רכב רגיל לחשמלי, בעיקר אם אתם לא נוסעים ברכבי יוקרה אותם נוהגות היצרניות למלא בטכנולוגיות נסיעה ואחרות ממילא.
הנסיעה באיוניק 6 הייתה עבורי חלקה מאוד, שקטה במידה, אם כי לא חוויתי שקט מוחלט, ומלאה באפשרויות שתרמו לי לנוחות בזמן הנסיעה, כמו מערכות העזר לנהג שמוטמעות ברכב ועוזרות לבצע חניה בקלות יתרה בעזרת המצלמות והחיישנים ההיקפיים וגם להימנע מסטיה ממסלולים, בין היתר.
מערכות השליטה ברכב, בין אם אפשרויות בקרת האקלים הרחבות או מערכת השליטה המרכזית הזמינה על גבי מסכי הענק בקדמת הרכב נבנו מבחינתי במחשבה עמוקה. לא קשה למצוא את האפשרויות השונות שנרצה להגדיר ברכב גם אם זו הפעם הראשונה שניתקל בהן, אך הכמות הגדולה של האפשרויות תדרוש מאיתנו לא מעט זמן כדי ללמוד אותן.
בעוד שהנסיעה ברובה טובה מאוד, מצאתי כי כל פס האטה או פגם קטן בכביש מורגש באופן מוגזם, עד כדי שאוכל לומר שבאספקט זה ישנו יתרון ל-i20 הוותיקה שלי.
לעיצוב של הרכב אין ספק שנעשתה לא מעט מחשבה. מדובר ברכב משפחתי שנראה כמו חללית ספורטיבית מאוד, עם ים של אורות בצורת פיקסלים שנראית נהדר, אך כל זה גם הופך את האיוניק 6 למשהו שונה לחלוטין ממה שאנו רגילים לראות בנוף הרכבים הישראלי, ובין אם זה לטובה או לרעה זה עניין אישי של כל אחד ואחת מכם.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.