בשנת 2004, בגליון השני של הקומיקס Cable and Deadpool מאת פביאן ניצ’זה, נכתבה בדיחה לפיה דדפול ללא המסכה שלו נראה כמו שילוב בין השחקן ראיין ריינולדס וכלב שר-פיי. אותה בדיחה, שעברה לרוב האנשים כסתם גאג משעשע, לא עברה לאדם אחד מעל הראש, אותו אדם היה ראיין ריינולדס, שכל-כך התלהב ממנה שהוא התחיל לחקור על הדמות והחליט שהוא רוצה לשחק אותה.
כמובן שכשהוא שיחק את הדמות בפעם הראשונה בסרט “אקס-מן המקור: וולברין” משנת 2009, דמותו של דדפול הייתה שונה מהדדפול שאנחנו מכירים היום, אבל זה בסדר, כי בלי הסרט ההוא לא היינו מתקדמים בתגובת השרשרת הזאת להיום, כשעוד תהליכים שקרו במקביל עם היקום הקולנועי של האקס-מן והרכישה של פוקס על ידי דיסני, הביאו למצב שבו 20 שנים אחרי אותה בדיחה, בפעם הראשונה בהיסטוריה דיסני הוציאו את סרט המארוול הראשון שלהם שמיועד למבוגרים בלבד וכולל שתיים מהדמויות הכי גדולות של החברה אי פעם.
האם וולברין ודדפול הביאו איתם תקופה חדשה בשביל מארוול, שאפילו אני אמרתי שאחרי “סוף המשחק” קצת איבדו מהקסם שלהם? כן, אבל…
דדפול & וולברין – העלילה
בסרט השלישי בסדרה, המתנקש המקשקש מגיע ל-TVA (אותה “רשות למשתנים בזמן” מהסדרה של לוקי) ויוצא למסע מופרע יחד עם וולברין על מנת להציל את היקום.
איזה יקום? איזה וולברין? אני הפעם אחרוג ממנהגי, כי אני חושב שדדפול & וולברין הוא מהסרטים האלו שכמה שפחות יודעים עליהם כך יותר טוב.
ריענון נחוץ
היקום הקולנועי של מארוול ידע עליות כמעט כמו שהוא ידע מורדות, אבל הוא תמיד נשאר מאוד נאמן לעצמו, לדרך הסיפורית שלו, ובעיקר לחברת האם שלו – דיסני, שנחשבת יחסית שמרנית ומשפחתית, דבר שגרם ללא מעט הרמות גבה כאשר קודם כל הם נתנו אור ירוק לסרט של דדפול – אחת הדמויות הכי וולגריות ופרועות בעולם הקומיקס של מארוול, ואפילו יותר מכך כאשר ראש היקום הקולנועי של מארוול, קווין פייגי, הבטיח שדדפול ישאר דדפול גם ברשות דיסני.
אם החשש העיקרי שלי ושל רוב המעריצים היה שדדפול יעבור “דיסניפיקציה”, למרבה השמחה ההפך הגמור הוא מה שקרה ודיסני הפכו להיות עוד מקור לבדיחות בארגז המשחקים של דדפול – והפעם הוא אפילו לא היה צריך להפר זכויות יוצרים בשביל זה!
מבחינת הומור וריענון, “דדפול & וולברין” הוא בדיוק מה שהקהל שקצת התעייף ממארוול היה צריך – דדפול צוחק על הכל ועל כולם, הוא מקליל את הרצינות שכל-כך אפיינה את מארוול עד היום ומוכיח שפייגי עשה את הדבר הנכון כשהוא נתן את המושכות לריינולדס לעשות פחות או יותר מה שבא לו עם הדמות, בתור מי שמכיר אותה הכי טוב.
למבוגרים בלבד מסיבה טובה מאוד
עוד הגדיל ראש פייגי עם הסרט והגדיר שהוא ישאר להיות סרט למבוגרים בלבד כמו הסרטים הקודמים בסדרה, משהו שלא נעשה עד היום ביקום הקולנועי השמרני של מארוול.
התוצאה היא מרהיבה, בעיקר כאדם בוגר שגדל עם הסרטים והדמויות האלו, זה הוא הסרט הגורי (מלשון Gore) ביותר של מארוול ומסיבה טובה מאוד, יתכן שהוא אפילו יותר מדמם וברוטאלי משאר הסרטים בסדרה, ואני ממש בסדר עם זה, בעיקר כי האקשן ב”דדפול & וולברין” טוב ומוצלח ויש כל-כך הרבה ממנו שלא הפסקתי להוריד את החיוך מהפנים כמעט למשך כל הסרט.
עוד דבר שיש ממנו לא מעט בסרט הן איסטר אגז וקריצות לכל מי שמכיר ואוהב את כל העולם הזה שנקרא מארוול. בלי להיכנס לספויילרים, אני חושב שאני אצטרך עוד כמה צפיות כדי באמת לקלוט את כל הרבדים שיש בסרט.
בין אם אלו קריצות כלליות ליקום הקולנועי של מארוול, להיסטוריה של הדמויות בו ואפילו לפריימים שנראים אחד לאחד כמו פריימים מקומיקסים שגדלתי עליהם, אני מרגיש שיותר מהכל דדפול & וולברין הוא מכתב אהבה אחד גדול לכל מה שמארוול. זה בדיוק מה שרציתי שהסרט הזה יהיה, והוא נתן לי את זה ובגדול.
אבל אולי בכל זאת קצת יותר מידי?
“ספיידרמן אין דרך הביתה” היה סרט שמאוד נהנתי ממנו, אבל ככל שעובר הזמן אני מרגיש שהוא היה סרט שנוצר בעיקר כדי לתת למעריצים את מה שהם רוצים בלי יותר מידי התחכמויות (מה שנקרא בשפה המקצועית Fan Service), ואני חושש שבסופו של יום ייתכן שהמעטפת של כל האקשן המעולה, הבדיחות החדות וכל הקריצות לקהל מסתירות סרט שאין לו יותר מידי עלילה.
זה משהו שידרוש ממני עוד כמה צפיות בסרט שבהן אני לא אתלהב מכל דבר קטן שאני רואה על המסך כדי באמת להבין, אבל גם אם כן – זה בסדר שיהיה מידי פעם סרט קומיקס שפשוט נותן למעריצים שלו שעתיים חסרות דאגה של הנאה שלא צריכים לחשוב בהן יותר מידי.
אז למרות המגרעה הפוטנציאלית של הסרט, אני יודע שאני יכול להעריך אותו על מה שהוא, ותמיד לחזור לרגעים שריגשו אותי בצפייה הראשונה בו.
השורה התחתונה – מה חשבנו על דדפול & וולברין?
אחרי 24 שנים בהן היקום הקולנועי של מארוול היה מפוצל ולא איפשר להשתמש בכל הדמויות של החברה ו-20 שנים אחרי אותה בדיחה על ראיין ריינולדס ודדפול, סוף סוף כמעריץ קיבלתי פחות או יותר את כל מה שרציתי ממארוול – אקשן מדהים, בדיחות מעולות וקריצות ואזכורים למורשת שגדלתי איתה ועליה.
האם אפשר להגיד שמארוול חזרו בגדול? אני לא בטוח. ייתכן וזו היא נקודת שיא חד פעמית וגם לה יש את הבעיות שלה, אבל גם אם לא, לפחות יש לנו את זה, וכרגע זה לא רע בכלל.
שירות לציבור: לסרט יש סצנת אחרי הכתוביות בסוף הסרט, והיא בהחלט שווה את הציפיה לה, אני לא אגיד מעבר.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.