ביקורת סרט: ספייס ג’אם: אגדה חדשה – לא משתווה למקור

מתוך מתוך “ספייס ג’אם: אגדה חדשה” (תמונה: Warner Bros. Pictures)

25 שנים לאחר הסרט המקורי, חבורת הלוני טונס מוצאת את עצמה במשחק כדורסל גורלי פעם נוספת ב“ספייס ג’אם: אגדה חדשה” (Space Jam: A New Legacy), הפעם לצד הכוכב העדכני לברון ג’יימס. עם מעמד של סרט פולחן, לפחות בקרב הדור שצפה בו כילדים, קשה שלא להשוות בין הסרט המקורי של מייקל ג’ורדן לבין זה החדש. על אף שמדובר בסרטים לא מאוד שונים, התחושה היא בעיקר שהחידוש מגיע בתקופה פחות מלהיבה בעולם הכדורסל. מי שצפה בסדרת הדוקו “הריקוד האחרון” (The Last Dance) בנטפליקס ודאי מודע כי רמת האהדה והחיבור מהקהל שזכה לה לג’ורדן אינם משהו שג’יימס מסוגל לשחזר כיום.

העלילה

“ספייס ג’אם” המקורי בחר מראש לעסוק בנושא מיוחד וספציפי לכוכב שלו – פרישתו של מייקל ג’ורדן מהספורט שפירסם אותו ומעבר לתחום הבייסבול – החלטה שקהל מעריציו בכל העולם קיבלה באכזבה ותמיהה. על אף שהיה סרט ילדים, “ספייס ג’אם” של 1996 הצליח לשחק על המתח האקטואלי למדי שבין רצונותיו של ג’ורדן להמשיך הלאה ורצון הקהל לראות אותו שוב במקום בו הם רגילים – מגרש הכדורסל.

הסרט החדש, לעומת זאת, מתחיל מראש בעלילה פחות ייחודית וספציפית. ההמשכון מתקיים על רקע מערכת היחסים המתוחה בין לברון ג’יימס ובנו, דום (סדריק ג’ו). ג’יימס מקווה כי בנו ימשיך את דרכו, אך דום אינו מתחבר למשחק הכדורסל הפיזי כמו שהוא מתחבר לעולם הדיגיטלי וחולם לפתח משחקי וידאו. זו אינה נקודת פתיחה רעה, אך בהחלט אינה ספציפית לג’יימס כפי שהעלילה של ג’ורדן נבנתה סביב סיפורו האישי. ניתן בקלות לדמיין כאן שחקן אחר במקום ג’יימס מבלי לאבד מומנטום.

>> הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג'טי

העלילה עצמה נפתחת עם תוכניתו המרושעת של נבל בשם אל-ג’י רית’ם (דון צ’ידל, “הנוקמים: מלחמת האינסוף”), משחק מילים מעט עצל על המילה “אלגוריתם” המזוהה עם פלטפורמות הסטרימינג למיניהן. התוכנית של רית’ם היא לחטוף את לברון ג’יימס במטרה להשתלט על מיליוני העוקבים שלו ברשתות החברתיות. כאשר ג’יימס ובנו דום נלקחים אל תוך יקום שרתי חברת האחים וורנר, הם מוצאים עצמם בעולם מלא דמויות מוכרות השייכות לחברה והדרך היחידה שלהם לצאת היא להביס אותם במשחק כדורסל עם נבחרת של שחקני על בגרסתם הוירטואלית. כנגדם, ג’יימס כמובן מגייס את כוחותם של חברי הלוני טונס, שכבר הוכיחו את כשרונם על המגרש, וההרפתקה יוצאת לדרך.

אולפני האחים וורנר מציגים: שיווק צולב

“ספייס ג’אם” החדש, כמו העולם הרחב מדי בו הוא מתקיים, לעיתים קרובות מבולגן מדי מכדי לעקוב. אם הסרט המקורי התרחש בעולם הלוני טונס על דמויותיו ורקעיו המוכרים – הפעם הסרט מנסה לזגזג בין אינספור כותרים השייכים לחברת האחים וורנר. לעיתים נדמה כי כל הסרט הוא סוג של פרסומת לשירות הסטרימינג HBO Max, השייך לחברה. נכון, גם הסרט המקורי נוצר מלכתחילה כהרחבה של פרסומות של חברת נייקי בכיכובם של ג’ורדן ובאגס באני שרצו בתחילת שנות ה-90, אך בעוד הסרט הקודם היה רק מבוסס על פרסומת, הסרט החדש מרגיש כאילו כולו הוא פרסומת.

הסרט מנסה לדחוף דמויות ורפרנסים לשלל סרטים של האחים וורנר ביניהם הארי פוטר, ענק הברזל ואף סרטים שבכלל לא מיועדים לילדים ונראים בעיקר כניסיון להוציא תגובה מההורים. אוסטין פאוורס, משחקי הכס, הליצן פניווייז מסרטי “זה” ורפרנסים ל”קזבלנקה” ודאי יעברו מעל הראש של רוב הקהל המיועד. עם זאת, יש לזכור כי זו תמיד הייתה רוח הדברים של הלוני טונס. רפרנסים לסרטים ישנים, בדיחות על חשבון ההפקה ומשחקי מילים הם הלחם והחמאה של החבורה הבועטת שמראש נבנתה כתשובה לעגנית וחצופה למיקי מאוס וחבריו מבית דיסני. אך קשה לשחרר מהתחושה המסחרית כי הבדיחות נכתבו לא בהכרח כדי להצחיק אלא כדי להתבסס על ולהזכיר לנו פרנצ’ייזים של אולפני וורנר – שודאי זמינים לצפייה בפלטפורמת הסטרימינג שלהם, בה גם עלה “ספייס ג’אם” לצפייה ביתית בארה”ב.

הלוני טונס תמיד נעימים לצפייה ומצליחים לשמור על הרמה הקומית של המקור. עם הגעתם, הסרט צובר אנרגיה שטותית ומהנה ולא ברור מדוע יוצרי הסרט חיכו כ-20 דקות עד שהם בכלל נוחתים על המסך. אם במקור ג’ורדן היה דמות מספיק מלהיבה כדי להחזיק את הקהל גם בסצינות החיים האמיתיים שמחוץ לעולם המצוירים – ג’יימס ובנו אינם מצליחים להחזיק את אותה רמת עניין.

מתוך "ספייס ג'אם: אגדה חדשה" (תמונה: Warner Bros. Pictures)
מתוך “ספייס ג’אם: אגדה חדשה” (תמונה: Warner Bros. Pictures)

השורה התחתונה

הסרט בהחלט למד מספר דברים ממקורו ומצליח לשמור על האווירה המשוגעת וחסרת הגבולות. האנימציה נהדרת ומספר מדמויות הלוני טונס מופיעות כאן בגרסה משופרת ועדכנית יותר לתקופתנו – בראשן לולה באני בגילומה של זנדאיה (“אופוריה”, “ספיידרמן: רחוק מהבית”). אך העולם שנבחר כאן הרבה פחות מזמין מעולם הסרט הקודם. מדובר בגרסה ממוחשבת יותר, ניאונית יותר ותזזיתית מדי לעומת הלוקיישן הפשוט אך משכנע של הסרט הקודם שגרם לנו באמת להאמין כי מעבר לעולמנו קיים עולם נוסף שבו חיים הלוני טונס וממנו מפיקים את הסדרה שלהם.

יותר מכל, הסרט מזכיר גרסת ילדים של “שחקן מספר אחת” (Ready Player One), שאף הוא התקיים על רקע דמויות מוכרות השייכות לתאגיד וורנר. במחשבה שניה, אולי הרעיון באמת מתאים יותר לסרט אנימציה קליל מאשר לסרט אקשן של סטיבן ספילברג.

הצטרפו לערוץ הטלגרם של גאדג’טי לעדכונים שוטפים בנושאים טכנולוגים ולערוץ גאדג’טי דיל למבצעים. תוכלו גם להירשם לעדכונים מאיתנו דרך ערוץ האינסטגרם הרשמי, עמוד החדשות של גוגל או בעמוד הפייסבוק.


*חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

השוואת מפרטים