לא רבות הן סדרות הסרטים שמתרכזות באותן דמויות ובאותה עלילה בכל סרט והגיעו למספר של עשרה סרטים (לא, ג’יימס בונד ומארוול לא נחשבים פה).
סדרת סרטי מהיר ועצבני כבר מזמן זרקה הכל מהחלון והחליטה שהיא סדרת סרטים יחסית מגוחכת בה אף אחד כמעט ולא מת (ואפילו יש את פול ווקר, שמת בחיים האמיתיים אבל מבחינת הפרנצ’ייז עדיין מסתובב לו איפשהו) וחוקי הפיזיקה כמעט ולא קיימים.
בקיצור, סרט שלא צריך לחשוב בו יותר מידי. אז למה מהיר ועצבני ניסה בכוח לגרום לי לחשוב בזמן הצפיה בו?
מהיר ועצבני 10 – העלילה
מהיר ועצבני 10 שוב תופס את משפחת טורטו ושות’ לא מוכנים, כשעוד פעם מתגלה אויב חדש שהיה כל הזמן הזה בפינה שלא ראינו בסדרת הסרטים.
הפעם מדובר בדנטה (ג’ייסון מומואה), הבן של הנבל הרנן רייס מהסרט החמישי, שמסתבר שהיה נוכח במהלך “מהיר ועצבני 5” , ולאחר שאביו מת באירועי אותו הסרט הוא איבד את עשתונותיו, השתלט על העסק המשפחתי ובמשך עשור הוא תכנן את הנקמה בדום טורטו (וין דיזל) וכל מי שחשוב לו בחיים. ולא חסרים כאלה.
כבר לא אמין במסגרת חוסר האמינות שלו
הפרק הראשון של עונתה החמישית של הסדרה “ימים מאושרים” תבע את המונח “לקפוץ את הכריש”. זה מונח שמתאר נקודת אל-חזור של סדרה (בין אם בטלוויזיה או בסרטים), שבה היא כבר מאבדת את האמון של הצופים בה והופכת למשהו שהוא בעיקר מקור ללעג ובדיחות.
סדרת מהיר ועצבני קפצה את הכריש איפשהו אחרי סרט החמישי ומאז אני לא חושב שיש מישהו שצופה בסדרת הסרטים הזו בזווית ראיה רצינית, והיוצרים של הסדרה כבר יודעים את זה.
הסרטים שבאו אחרי “מהיר ועצבני 6” היו מגוכחים להחריד, אבל איכשהו עדיין מצאתי בהם הנאה (אפילו במהיר ועצבני 9 שאנשים פחות התחברו אליו), אבל “מהיר ועצבני 10” לוקח את כל המגוכחות שלו ומתייחס אליה ביתר רצינות, עד לרמה שזה כבר לא מהנה אלא פשוט מטופש.
אז נכון, האקשן בסרטי מהיר ועצבני הוא העיקר, ולפחות באספקט הזה הסרט מספק לא מעט רגעי אקשן לא פרופרציונלים, כיאה לסדרה, אבל זה מאוד קשה לקחת את הסרט ברצינות כמו שהסרט רוצה שניקח אותו ברצינות אחרי כל הסצנות האלו, שהקשר ביניהן לבין חוקי הפיזיקה והמציאות הוא בעיקר מקרי, בטח כשלא ברור איך האנימציה הממוחשבת שאמורה להראות את האפקטים נראית כל-כך לא אמינה, שלא ברור איך חולקו 340 מיליון הדולר שהם התקציב של הסרט הזה (היקר ביותר בסדרה).
בין אפקט לא משכנע אחד לבין שבירה של חוקי הפיזיקה נאמרות שורות שלא יביישו טלנובלה מלודרמטית ארוכת שנים שבעיקרה הדיבור על המשפחה וערכי המשפחה וחשיבות המשפחה.
המילה “משפחה” נאמרת בסרט כ-35 פעמים (תאמינו לי, ניסיתי לספור בעצמי), כך שהיא כבר מרגישה כמו כלי קלישאתי ופארודי של עצמה. כולנו כבר יודעים כמה הדמות של דום מדברת על המשפחה, לא צריך לדחוף לנו את זה לפנים בממוצע כל 5 דקות בסרט.
משפחה גדולה מידי
במהלך 22 שנות הפרנצ’ייז נאספו למשפחת מהיר ועצבני עוד ועוד אנשים, רבים מהם נבלים מסרטים קודמים שהחליטו לעבור צד, ובסרט הנוכחי זה מרגיש כאילו הפרנצ’ייז כבר לא יודע מה לעשות עם כולם.
יש דמויות שמופיעות יותר, יש כאלו שפחות ויש כאלו שמופיעים ל-5 דקות רק כדי להזכיר לכולנו שהן עדיין חלק מהמשפחה. אני מבין את הרצון להפוך את הסרט הזה ל”מלחמת האינסוף” של הפרנצ’ייז, אבל אם ב”מלחמת האינסוף” יצא לנו לבלות לא מעט עם כל קבוצה של דמויות, במהיר ועצבני יש אפילו יותר קבוצות ויחידים שאנחנו צריכים להתרכז בהם’ אז הסרט קופץ ממקום למקום בתזזיות יתר ולפעמים זה מרגיש כאילו הסרט היה אסופה של סצhנות לא קשורות שפשוט זורקים עלינו כצופים ומקווים שנבין.
מבחינת הקאסט’ רוב הדמויות הן עדיין אותן דמויות – דום של וין דיזל עדיין בלוק שרירים רציני, רומן פירס של טייריס גיבסון עדיין דביל עם לב זהב ולודקריס עדיין האקר, למרות שבסרט הראשון שבו הוא הופיע לא היה לזה שום תקדים, ולמרות שמאז “מהיר ועצבני 7” מ-2015 נמצאת בקאסט גם דמותה של ראמזי (נטלי עמנואל), גם היא שייכת למשבצת ההאקר, רק ברמה הרבה יותר גבוהה.
אליהם ואל שאר המשפחה מצטרפות דמויות חדשות כמו איימס (אלן ריצ’סון, “טיטאנים”), המנהל החדש של הארגון הסודי איתו חבורת מהיר ועצבני עובדת, שלא חובב במיוחד את דום.
טס (ברי לארסון, “קפטן מארוול”), ביתו של “מר. אף-אחד” מהסרטים הקודמים שבאה לעזרת החבורה ואיזבל (דניאלה מלכיאור, “יחידת המתאבדים” ולאחרונה גם “שומרי הגלקסיה חלק 3” יחד עם דיזל), נהגת מירוצים בעל קשר מפתיע לעברו של דום (אלא מה).
כולם בסך הכל עושים עבודה לא רעה עם מה שנתנו להם, אבל אני רוצה לציין רגע את מי שלדעתי היה הכוכב האמיתי של הסרט הנוכחי – ג’ון סינה, שמתפקיד של נבל קר וחיקוי של וין דיזל הפך בסרט הזה פחות או יותר לדמותו המוכרת מהעולם של סרטי DC – לפיסמייקר, רק טיפה יותר חכם. זה נהדר לראות את סינה עושה בתכלס את מה שהוא הכי טוב בו – להיות איכשהו גם מאוד מגוחך באופן מודע לעצמו וגם באד-אס לחלוטין באותו הזמן.
דנטה של ממואה הוא נבל מאוד מוגזם אפילו במונחים של מהיר ועצבני. הוא פסיכופט סדיסט וראוותני, ואישית אני חושב שמומואה קצת מוגזם מידי בסרט שהכל בו מוגזם מידי מראש, וזה לפעמים מרגיש קצת יותר מידי.
עם זאת, ביציאה מהסרט שמעתי המון אנשים שחשבו שהוא היה הדבר הכי טוב בסרט אז אני מניח שאולי בצפיה שניה, אם וכאשר תבוא, אני אולי אצליח ליהנות מהדמות שלו יותר.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “מהיר ועצבני 10”
מי שמגיע לסרטי מהיר ועצבני כבר יודע מה הוא הולך לקבל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסרט העשירי בסדרה, זה שאמור “להתחיל את סגירת הפרנצ’ייז”.
עם עוד סרט אחרון בדרך ורמיזה של דיזל לכך ש”הסרט האחרון” הוא בכלל טרילוגיית סרטים, יתכן שבראיה רחבה הוא כן יעבוד בצורה כלשהי מול ההמשכים שלו, אבל כסרט שעומד בפני עצמו, מהיר ועצבני 10 יותר מבקש מהצופה להפעיל את המוח ולחשוב בסרט שלפי חוקי הפורמט הלא כתובים שלו לא צריך לחשוב בו, יחד עם אפקטים ברמה בינונית מאוד ביחס לסדרת סרטים שידועה באפקטים הטובים שלה כשזה מגיע למכוניות ודיאלוגים מלודרמטיים יתר על המידה.
נראה שמהיר ועצבני 10 ניסה לחדש משהו ובסוף יצא קירח מכאן ומכאן.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.