ביקורת סרט: רדופים בוונציה – אין צורך לרדוף

הבלש פוארו מתוך “A Haunting in Venice” (תמונה: 20th Century Studios, באדיבות פורום פילם)

אנחנו חיים כרגע בעידן הזהב לחובבי תעלומות, בין אם מדובר על סדרת הסרטים “רצח כתוב היטב” המוצלחת, הסדרות “אפטר פארטי” ו”רק רוצחים בבניין” בשירותי הסטרימינג של אפל ודיסני, בהתאמה, והסרט “רצח באוריאנט אקספרס”.

למה הזכרתי רק את הסרט הראשון בסדרת הרקול פוארו? כי הסרט השני, “מוות על הנילוס“, כבר קיבל מספיק שנאה ברשת משלל סיבות, ואפילו אני לא נהנתי ממנו.

ומכיוון שהסרט החדש בסדרה, “רדופים בוונציה”, הוא יותר טוב מקודמו, הוא עדיין יעבוד לדעתי יותר טוב כצפיה ביתית חביבה, ולא יותר.

רדופים בוונציה – העלילה

תהיה זו טעות מצידי לקרוא ל”רדופים בוונציה” הסרט השלישי בסדרה, שכן אין קשר בין הסרטים השונים בה פרט לדמותו של פוארו (קנת’ בראנה, שחוזר לתפקיד הראשי ולתפקיד במאי הסרט) שמככבת בהם.

בסרט אנו פוגשים בחזרתו של פוארו לעולם החקירות לאחר שבעל כורחו הוא לוקח חלק בסיאנס באחוזה רדופה שבה נרצחה ילדה ושלאחריו נרצחת אחת מהמשתתפות בו.

פוארו צריך לחזור לדרכיו הישנות ואולי להאמין קצת בדרכים חדשות על מנת לפתור את התעלומה הזו.

רוחות שבעיקר עושות רוח

“מוות על הנילוס” היה סרט כאוטי. היו לו לא מעט בעיות הן על המסך והן מאחורי הקלעים. לעומת זאת, ל”רדופים בוונציה” יש נקודת פתיחה טובה מאוד.

יש לו קאסט עשיר, כשמלבד בראנה (“הארי פוטר וחדר הסודות”) משחקים בו גם טינה פיי (“רוק 30”, “ילדות רעות”), זוכת האוסקר מישל יאו (“הכל בכל מקום בבת אחת”) וג’יימי דורנן (“50 גוונים של אפור”) בתפקידי מפתח.

יש לו סיפור בסיס שכתבה גדולת סופרות ספרי המסתורין אגתה כריסטי (לספר המקורי קוראים “תעלומת הרצח במסיבה”, למקרה שתהיתם), ועוד נקודת זכות שניתן לנקוף לזכותו, לפחות בעיניי, היא שהסרט יותר אימתי מקודמיו בסדרה ולמעשה מכל התכנים שהזכרתי כאן למעלה, לא דבר של מה בכך כשמדובר בסרטים שבבסיסם בדרך כלל מתרחש רצח.

ובכל זאת, כמו קודמו בסדרה, משהו בו מרגיש לא אפוי עד הסוף. אלמנט האימה בסרט מתבטא בעיקר בקפיצות הפחדה שמגיעות ברגעים שכבר ברור שיהיו בהם קפיצות הפחדה בלי שום התחשבות או קשר לעלילה, אלא נטו כדי להפחיד את הצופים התמימים בהמלך הסרט.

בניית הסיפור מרגישה מעט רדודה ומזורזת, עד לרמה שבה מהרגע שיצאתי מהסרט אני לא חושב שאני זוכר אף דמות בו מלבד פוארו, וגם זה כי הוא כבר הופיע בשני הסרטים הקודמים.

התעלומה עצמה לא רק שהייתה קלה לפתרון, אלא פשוט הוצגה לקראת סופו כ”הנה הפתרון”, בלי שום הרגשה שהסרט מנסה לתת גם לנו את האפשרות לפתור אותה, ובעיניי זה מוציא את הכיף שבלנסות לפתור את תעלומת הסרט תוך כדי הסרט.

סצינה מתוך haunting in venice
מתוך “A Haunting in Venice” (תמונה: 20th Century Studios, באדיבות פורום פילם)

אין זמן

אחת מהבעיות העיקריות שלי עם הסרט היא שאני חושב שהוא קצר מידי. לסרטי תעלומות יש בעיניי מבנה מאוד פשוט – מוצגות בפנינו הדמויות ומיקום התעלומה, נוצר הקונפליקט, לאחר מכן דמות החוקר עושה את עבודתה ואז אנחנו מגלים שאף דמות היא לא מי שחשבנו שהיא, ונחשפים פרטי מידע שבדרך כלל הם טוויסטים (בין אם צפויים יותר או פחות), כשלבסוף מגיעים לפתרון.

זה לא ש”רדופים בוונציה” לא עוקב אחר הנוסחה הזו, אלא שהוא בוחר להתמקד בדברים אחרים במקום לקדם את התעלומה.

הוא מבקש להכניס אלמנטים על טבעיים לעלילה שלו, מה שיוצר קונפליקט בתוך הקונפליקט הקיים של הסרט – מי ביצע את הרצח והאם ישויות על טבעיות קיימות, ובזמן הריצה של הסרט – קצת יותר משעה וחצי, הוא פשוט לא מספיק להתמקד בכל מה שהוא רוצה להעביר.

זה מרגיש שאפילו עוד חצי שעה נוספת, שהייתה מתמקדת בפתרון התעלומה, הייתה תורמת לסרט רבות, כי אני לא מרגיש שהספקתי להכיר את המניעים של כל הדמויות ופתאום הגיע הפתרון, עוד לפני שהספקתי לחשוב עליו, קל לפתרון ככל שיהיה.

השחקנים בסרט haunting in venice
מתוך “A Haunting in Venice” (תמונה: 20th Century Studios, באדיבות פורום פילם)

להתמקד במשחק

ניכר שסרטי התעלומה של בראנה הפכו כבר יותר לפרוייקט שהוא עושה מתוך תשוקה ואהבה לז’אנר (או לכריסטי), אחרת אין שום הסבר לכך שהוא עשה שלושה סרטים מסוג זה, ובעיקר אחרי “מוות על הנילוס” ושלל בעיותיו.

עם זאת, ולמרות כשרונו של בראנה, אולי היה עדיף אם הוא היה עוזב את כסא הבמאי ומתרכז בעיקר במשחק וחידוד הדמות הראשית של סרטיו.

בראנה כבמאי הוא במאי מאוד בינוני לדעתי, ולראיה – הוא ביים את הסרט הראשון מסרטי ת’ור – שהיה בינוני וסביר, ובשלהי 2023, כשאנחנו בעידן הזהב של תוכן התעלומות בינוני וסביר כבר לא מספיק לי.

לעומת זאת, בראנה השחקן הוא שחקן מעולה, שיודע לתת חיים לדמויות איקוניות כמו גילדרוי לוקהארט מסדרת הארי פוטר, המלט והמלך הנרי החמישי.

אני לא יודע אם יהיה סרט נוסף בסדרה, אבל אם כן, אולי אפשר לתת למישהו אחר לביים אותו, ואולי לתת לסדרת הסרטים הזו פרספקטיבה רעננה?

השורה התחתונה – מה חשבנו על “רדופים בוונציה”

למרות ההתפזרות של קווי העלילה והפתרון המהיר יחסית של התעלומה, “רדופים בוונציה” הוא כן תעלומת רצח, ויש לו את הרגעים שלו.

אני חושב שהוא סרט שהיה מתאים יותר לצפיה ביתית ולשירותי הסטרימינג השונים, שם הוא גם ככה יסיים את חייו, אז עדיף לחכות שיגיע לשם.


חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.

הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.

השוואת מפרטים