יש סרטים שאני אוהב להיכנס אליהם בלי לדעת עליהם יותר מידי. לפעמים זה מאוד במכוון ולפעמים, כמו במקרה של ארגייל, אני מגלה אותם במועד שבו כבר אין יותר מידי טעם להתחיל לחקור על מה הוא כי הוא ממש תכף יוצא.
ארגייל הוא סרט שלא רציתי גם לדעת עליו יותר מידי גם אחרי שגיליתי עליו – ידעתי שהקאסט שלו עצום וכולל שחקנים כמו הנרי קאוויל (“המכשף”), ג’ון סינה (“פיסמייקר”), ברייס דאלאס האוורד (“עולם היורה”, ולאחרונה במאית מחוננת ביקום של מלחמת הכוכבים), סאם רוקוול (“איירון-מן 2”) ואפילו הזמרת דואה ליפה (שגם לה יש קרדיט על תפקיד משחק ב”ברבי“) ועוד ועוד.
ידעתי גם שמדובר בסרט החדש של מת’יו ווהן, שהוא אחד הבמאים היותר אהובים עליי, עם רפרטואר של סרטים כמו “קיק-אס”, “קינגסמן” והסרט השני הכי טוב בסדרת אקס-מן – “ההתחלה”.
מבחינתי, היה לסרט הזה את כל הפוטנציאל להיות להיט ענק, אבל כגודל הציפיה הקצרה שלי כגודל האכזבה הארוכה שלי, וחבל, כי ארגייל הוא סרט שהיה יכול להיות מעולה בצעדים מאוד פשוטים.
ארגייל – העלילה
ארגייל מציג לנו את אלי קונווי (דאלאס האוורד), סופרת מופנמת וניירוטית הכותבת את סדרת ספרי “ארגייל” המצליחים, המספרים את הרפתקאותיו של הסוכן ארגייל (קאוויל), שהוא ההפך הגמור מאלי.
יום אחד אלי נתקלת בסוכן החשאי האמיתי איידן ויילד (רוקוול), שמספר לה שהספרים שלה מבוססים על סיפורים אמיתיים וסוחף אותה להרפתקה שבה מטשטשים הגבולות בין כתביה והעולם האמיתי.
כל-כך הרבה שחקנים שעושים כל-כך מעט
ארגייל הוא סרט שהיה אמור להיות קומדיה קלילה ומשעשעת, אבל הוא מצליח בעיקר להיות מעצבן ומשעמם. ווהן מנסה ליצור סרט משעשע ומקורי, ועל הנייר הוא באמת נשמע כמו סרט מלא פוטנציאל, אבל במבחן האמת הוא נכשל בכל הרמות.
נתחיל באורך הסרט – שעתיים ועשרים. שעתיים ועשרים בהן הוא מלא באקשן לא משכנע, באפקטים המזעזעים שראיתי בשנים האחרונות, בשחקנים שבדרך כלל עושים עבודה טובה, אבל פה הם לא משחקים טוב או לפעמים בכלל, ובהומור שגרם לי לגחך אולי פעם אחת.
ההופעה הגרועה ביותר בסרט שבו כל השחקנים עושים עבודה מזעזעת היא של ברייס דאלאס הווארד, שמשחקת את אלי קונווי, הסופרת המצליחה שמגלה שהספרים שלה הם בעצם סיפורים שקרו באמת.
רוב הזמן כשיש בסרט התרחשויות מטורפות היא נראית כאילו היא לא מתעניינת בכל מה שקורה סביבה ומגיבה להכל בעיקר באדישות ושעמום. אין לה שום כריזמה או אופי וגם נראה כאילו אין לה שום קשר אמיתי או אינטימי עם אף אחת מהדמויות האחרות. היא הדמות הכי חסרת עניין ומשמעות בסרט שבו היא הדמות המרכזית.
לצערי שאר הדמויות בסרט לא יותר טובות. הנרי קאויל משחק את ארגייל, הדמות הראשית בספרים של אלי, סוכן בריטי מנומס ומסתורי.
הוא אמור להיות חתיך, חכם ומצחיק, אבל הוא נראה כאילו אפילו הוא לא מאמין במה שהוא עושה (תנסו להיראות אתם רציניים עם השיער המגוחך שעשו לו בסרט הזה). הוא כן יותר מצחיק ממה שהייתי מצפה מקאוויל, שבדרך כלל משחק דמויות מאוד רציניות וקשוחות, אבל בסופו של דבר הוא רק עושה את התפקיד של הגיבור הסטנדרטי, בלי שום יצירתיות או עומק.
הוא גם לא מקבל שום התפתחות או שינוי במהלך הסרט, אלא נשאר אותו הדמות החד-ממדית והמשעממת שהוא היה בתחילתו של הסרט.
דואה ליפה משחקת את לגראנג’ – הרוצחת המסוכנת והמפתה מהסיפורים של אלי, אבל היא לא עושה שום דבר בסרט מלבד להיות קיימת בו לזמן קצר, למרות שהיא אחת מנקודות השיווק הגדולות של הסרט.
ג’ון סינה ואריאנה דה-בוס משחקים את וויאט וקירה, החברים הנאמנים של ארגייל, אבל הם לא מקבלים שום תפקיד חשוב או מרתק בסרט. אין להם שום אישיות משל עצמם. הם רק עושים את מה שארגייל אומר להם, ואינם מוסיפים שום דבר חדש לדמות שלו.
סם רוקוול משחק את איידן, הסוכן שחושף את אלי לעולם הריגול. הוא אמור להיות הדמות המשעשעת והאתנחתא הקומית של סרט, והוא באמת מתחיל כך, אבל ככל שהסרט מתקדם הוא הופך לבעיקר מעיק. אין לו שום כימיה עם הדמות של אלי והוא פשוט קיים בסרט בשלב מסויים ולא מוסיף לו שום דבר.
היחיד שעושה עבודה טובה בסרט הוא סמואל ל. ג’קסון, וגם זה בעיקר כי לא נותנים לו מספיק זמן מסך כדי להרוס את גם את זה. מזל.
אם סיפור פולש לחיים האמיתיים ואף אחד לא שומע על זה, האם הסיפור אמיתי?
אל השיווק של “ארגייל” נחשפתי רק לאחר הסרט, ואולי טוב שכך, כי יתכן שהוא היה בונה בי אפילו יותר ציפיות לקראתו והייתי יכול להתאכזב אפילו יותר.
לפי השיווק של הסרט, הוא מבוסס על ספר שיצא רק לקראת יציאתו, ושהוא היה בעל פוטנציאל כל-כך גדול שהזכויות ליצירת גרסה קולנועית שלו הגיעו טרם יציאת הספר, וכל זה בזמן שהסופרת קונווי מעולם לא נחשפה ואף אחד לא יודע מי היא או איך היא נראית.
אני לא קראתי את הספר (שלהבנתי כבר הספיק לצאת), אבל כל הסימנים נראים לי כמו תרגיל יח”צ לסרט, תרגיל שהיה יכול להיות נהדר אם הסרט היה טוב, או אם מישהו היה שומע על הספר וכל הסיפור הזה לא היה נראה חשוד מתחילתו.
אחד הדברים שיותר מבאסים אותי ב”ארגייל” הוא שהסרט כן מכיל את כל האלמנטים של סרט “קלאסי” של מת’יו ווהן – הוא מנסה לשים דגש על אקשן אבל גם על קומדיה מגוכחת.
הוא מכיל סצינת אקשן גרנדיוזית ומטורפת כדוגמת סצנת הכנסייה ב”קינגסמן” הראשון, או סצינת המסדרון האיקונית של היט-גירל מ”קיק-אס”, אבל גם היא וגם כל האקשן בסרט מתבזבזים על CGI גרוע, אפקטים זולים שלא נראים משכנעים בכלל ובעיקר מוציאים את הצופה מתוך החוויה הגדולה שהסרט היה יכול לספק.
השורה התחתונה: מה חשבנו על “ארגייל”?
ארגייל הוא סרט שאין לו שום ערך, לא בידורי ולא אינטלקטואלי. הוא מנסה להיות סרט אקשן קומי, אבל הוא לא מצחיק ולא שוטף את העיניים באקשן טוב (משהו ש”הכוורן“, שגם הוא באקרנים נכון לכתיבת שורות אלו, עשה מעולה).
הוא מנסה להיות סרט של מטא-סיפור, אבל הוא מסתבך בתוך עצמו וזורק על הצופים טוויסטים בקצב שאמור להיות מצחיק, אבל מהר מאוד הופך לצפוי ומתיש.
הוא מנסה להיות סרט שבסופו של דבר אמור לפתוח פרנצ’ייז חדש ואפילו כולל סצינת פוסט קרדיטס מבלבלת שלא תורמת כלום ולא עושה שום חשק לעוד מהעולם של ארגייל. האפקטים הגרועים שלו ועודף המסך הירוק הופכים אותו ללא משכנע ולא מעניין במיוחד.
ארגייל הוא סרט שאין לו שום סיבה להיות קיים, ואולי יכול לעבוד כסרט להירדם מולו בבית. אני מקווה שהספרים של אלי קונווי, במידה והיא לא סתם טריק שיווקי, יותר טובים מהסרט שלה.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.