אולפני פיקסאר היו בעבר שם נרדף למקוריות ויצירתיות, וסיפקו את האנימציות האהובות ביותר בז’אנר. בתקופת השיא שלהם הפיקו סרטים מיוחדים שאנו זוכרים עד היום, וכל סיפור שהמציאו היה חדש ושונה.
אך בשנים האחרונות האולפן החל להשתרך מאחור, בעוד שאר אולפני האנימציה עוקפים אותו בסיבוב עם סרטים בולטים כמו “ספיידרמן: ממד העכביש”, “המיניונים” והלהיט המפתיע של השנה שעברה “החתול של שרק 2”.
“אלמנטלי” (Elemental) מגיע בתקופה קריטית לאולפן, אחרי מספר כשלונות מאכזבים מאת “שנות-אור”, “אדומה אש” ו“נשמה”.
פיקסאר עמדו כאן מול הזדמנות לצאת מהשבלונה הקבועה שלהם ולהתנסות במשהו חדש שיחזיר את התלהבות הקהל, אך במקום בחרו להמשיך לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב – השאלה היא האם בשלב זה מה שפעם עבד עדיין עובד?
אלמנטלי – העלילה
“אלמנטלי” מתרחש בעיר דמוית ניו-יורק בה חיים יחדיו ארבע קהילות, כל אחת מורכבת מאחד היסודות – אש, אוויר, אדמה ומים.
הסרט מתמקד באמבר מיסוד האש, אשר חולמת לנהל את החנות המשפחתית של אביה כאשר הוא יפרוש. אמבר עדיין לא הוכיחה שהיא מוכנה לנהל את החנות, שכן היא חמת מזג ותמיד מתפוצצת (תרתי משמע) על הלקוחות המעצבנים.
הדברים מסתבכים כאשר פקח עירייה בשם וייד, מיסוד המים, מאיים לסגור את החנות. במטרה למצוא דרך להציל את העסק, אמבר יוצאת בפעם הראשונה מגבולות קהילת האש המסוגרת, ומגלה את העיר הגדולה שבחוץ והאופציות שהיא חובנת בתוכה.
עולם ישן-חדש
אין זה מפתיע אם הרעיון הבסיסי נשמע לכם מוכר, שכן מדובר באחת הקלישאות הקבועות של פיקסאר – האנשת רעיונות שאינם מוחשיים. ראינו זאת קודם עם רגשות בסרט “הקול בראש” ונשמות בסרט “נשמה”, ו”אלמנטלי” אינו מביא אף חידוש בתחום הזה.
הצרה הגדולה ביותר של האולפן כשמדובר בהאנשת עולם אמורפי היא שבמקום ליצוק אליו סיפור חלומי ויצירתי, הם בוחרים להתמקד בסיוטים הבירוקרטיים של העולם שיצרו.
בניסיון לקרב את הסיפור לעולם שלנו, הם נופלים למלכודת שמבזבזת זמן יקר על תצוגת אנשי עירייה משועממים ותקנונים לשיפוץ חנות – הכל כדי להראות כיצד נראים הדברים היומיומיים שאנו מכירים בעולם המקביל הזה, במקום לפתח את הדברים הבאמת מעניינים שיכולים לקרות בו.
מטאפורה חסרת עידון
“אלמנטלי” נשען על אלגוריה מאוד לא מעודנת של משפחת מהגרים אסייתית בניו יורק. אמבר ומשפחתה סובלים מגזענות ונידוי חברתי, אשר הובילה אותם לחיות על פי חוק של “אלמנטים לא מתערבבים”. אמבר כמובן פוגשת בבחור מים ועולה כאן האיום של נישואי תערובת אותם אב המשפחה השמרן ודאי לא יקבל.
אך האלגוריה הזו נשארת פשטנית וחסרת עומק, ובעיקר מרגישה כמו הישענות על חוויה טראומטית בצורה זולה. הסרט מתמקד במאבק המעמדי בין אנשי האש והמים, כאשר שני היסודות האחרים בעיקר משמשים לבדיחות זולות ומשחקי מילים.
חווית ההגירה מוצגת כאן בצורה ישירה לחלוטין – אנשי האש מגיעים לניו יורק, שמותיהם המסורתיים משתנים לשמות מקובלים יותר באנגלית, הם מגודרים בקהילה סגורה ואף לא מורשים להיכנס לאירועים וחנויות בשאר העיר.
מבחינה זו, קשה להבין מדוע בכלל נבחר העולם האלמנטלי הזה, שכן הקהילה היא בבירור מקבילה ישירה למהגרים והגזענות כלפיהם בעולם האמיתי.
המטאפורה היחידה שנעשית כאן היא שבמקום אנשים, יש לנו יסודות שלא משתלבים מטבעם – דרך מעט פחדנית להתעסק בשוני התרבותי שנובע מדפוסי חשיבה ולא מהתנגדות פיסית, אפילו אם מדובר בסרט לילדים שאמור לפשט את השיעור המאוד אנושי הזה.
הגיע הזמן לסגנון חדש
העולם שיצרה פה פיקסאר ללא ספק מלא פוטנציאל. עיר היסודות מלאה ברעיונות מלהיבים, הומור ויצירתיות. לעיתים אנו מייחלים לעזוב לרגע את הסיפור הראשי ולהתמקד בחוויות הקטנות יותר שהעולם מציג – המשחקים, האירועים, דמויות הצד והמנהגים השונים של ארבע הקהילות.
כעת משאנו יודעים שפיקסאר תציג השנה את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלה בדיסני+, קשה שלא לחשוב שאולי “אלמנטלי” היה עובד טוב יותר כסדרה מאשר כסרט.
אך העולם מלא הפוטנציאל הזה בעיקר מזכיר כמה פיקסאר מפחדים לגעת בקוש הקודשים שלהם – העיצוב. האולפן ממשיך בקו אנימציית תלת המימד, הגורמת לרוב סרטיה להיראות אותו דבר.
אין ספק שעד כה זה עבד היטב, אך כעת פיסקאר ודיסני נותרו אולפני האנימציה היחידים שנשרכים מאחור מבחינה עיצובית.
מאז יציאת “ספיידרמן: ממד העכביש”, שאר האולפנים כבר עברו להתנסות באנימציה המשלב תלת מימד ודו מימד, היוצרת עיצובים הרבה יותר מעניינים ומקוריים ו-ויזואליות הרבה יותר דינמית.
אולפני פיקסאר, שפעם היו המתקדמים ביותר, מרגישים עכשיו מיושנים, ואם ימשיכו כך בקרוב מאוד יתקשו להתחבר לקהל הילדים המודרני, כמו גם המבוגרים שכבר התחילו להתרגל לקצת יותר.
השורה התחתונה – מה חשבנו על “אלמנטלי”?
“אלמנטלי” בעיקר מרגיש כמו סרט בעייתי של פיקסאר, כזה שאולי אם היה יוצא לפני עשר שנים היה מתקבל בצורה אחרת.
עדיין מדובר בסיפור מורכב ומסופר היטב, אלמנט שהחברה עבדה קשה כדי להיות מזוהה עימו, וכמו הסרטים האחרים של פיקסאר, גם “אלמנטלי” מחזיק בתסריט מהודק.
אך אחרי כל כך שנים, קשה שלא להרגיש שפיקסאר ממשיכים לשחרר שוב ושוב את אותו הסרט עם שינויים קלים בלבד.
בשנה שבה “האחים סופר מריו: הסרט” ו“ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש” כבשו את טבלאות שוברי הקופות וזכו לפתיחות גדולות יותר מכל סרט לייב אקשן, להמשיך להסתמך על מה שפעם עבד פשוט כבר לא מספיק עבור פיקסאר.
עוקבים? כל החדשות מגאדג'טי
חלק מהפוסטים באתר כוללים קישורי תכניות שותפים, עבורם נקבל עמלה עם ביצוע רכישה בפועל של מוצרים. עמלה זו לא מייקרת את העלות הסופית של המוצרים עבורכם.
הסקירות והתכנים המופיעים באתר מהווים המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליהם. כל המחירים המופיעים באתר נכונים ליום הפרסום בלבד והאחריות לקניית מוצר או שירות כזה או אחר מוטלת עליך בלבד – השימוש באתר בהתאם לתנאי השימוש והפרטיות.